רש"ש על חולין י״ט

מהדורה: דפוס וילנא ראם

מקור חולין י״ט
1 וְהִלְכְתָא מִשִּׁיפּוּי כּוֹבַע וּלְמַטָּה – כְּשֵׁרָה, וְהַיְינוּ דְּשַׁיַּיר בְּחִיטֵּי.
2 רַב נַחְמָן אַכְשַׁר מִשִּׁיפּוּי כּוֹבַע וּלְמַטָּה, אֲמַר לֵיהּ רַב חָנָן בַּר רַב קַטִּינָא לְרַב נַחְמָן: כְּמַאן? לָא כְּרַבָּנַן וְלָא כְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה.
3 אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא לָא חִילָק יָדַעְנָא וְלָא בִּילָק יָדַעְנָא, אֲנָא שְׁמַעְתָּא יָדַעְנָא, דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר זַבְדָּא אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, וְאָמְרִי לָהּ אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מִשִּׁיפּוּי כּוֹבַע וּלְמַטָּה כְּשֵׁרָה.
4 וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מוּגְרֶמֶת דְּרַבָּנַן כְּשֵׁרָה לְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה.
5 וּדְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה, כְּשֵׁרָה לְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס.
6 פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אַדְּרַבָּנַן קָאֵי, קָא מַשְׁמַע לַן.
7 וְאֵימָא הָכִי נָמֵי? אִם כֵּן, ״הֵעִיד עָלֶיהָ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ. וְהִלְכְתָא כְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס, דְּקָאֵי רַב נַחְמָן כְּוָותֵיהּ.
8 אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב אַסִּי: מַחְלוֹקֶת בְּשֶׁשָּׁחַט שְׁנֵי שְׁלִישׁ וְהִגְרִים שְׁלִישׁ, דְּרַבָּנַן סָבְרִי: כּוּלַּהּ שְׁחִיטָה בָּעֵינַן בְּטַבַּעַת גְּדוֹלָה, וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: רוּבּוֹ כְּכוּלּוֹ.
9 אֲבָל הִגְרִים שְׁלִישׁ, וְשָׁחַט שְׁנֵי שְׁלִישׁ – דִּבְרֵי הַכֹּל פְּסוּלָה, דְּכִי נָפְקָא חִיּוּתָא בָּעֵינַן רוּבָּא בִּשְׁחִיטָה, וְלֵיכָּא.
10 אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא: אַדְּרַבָּה, לֵימָא מָר אִיפְּכָא: מַחְלוֹקֶת כְּשֶׁהִגְרִים שְׁלִישׁ, וְשָׁחַט שְׁנֵי שְׁלִישׁ, דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה סָבַר מִידֵּי דְּהָוֵה אַחֲצִי קָנֶה פָּגוּם.
11 וְרַבָּנַן, הָתָם מָקוֹם שְׁחִיטָה, הָכָא לָאו מְקוֹם שְׁחִיטָה.
12 אֲבָל שָׁחַט שְׁנֵי שְׁלִישׁ, וְהִגְרִים שְׁלִישׁ – דִּבְרֵי הַכֹּל כְּשֵׁרָה, דְּהָא תְּנַן: רוּבּוֹ שֶׁל אֶחָד כָּמוֹהוּ.
13 אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף: מַאן נֵימָא לַן דְּהָהוּא רוּבָּא דְּהָתָם לָאו רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה קָתָנֵי לַהּ? דִּלְמָא רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה קָתָנֵי לַהּ!
14 אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אַטּוּ כֹּל רוּבֵּי דְּעָלְמָא רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה קָתָנֵי לְהוּ? אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא רוּבָּא דִּשְׁחִיטָה קָאָמֵינָא, דִּשְׁמַעְנָא לְהוּ דִּפְלִיגִי.
15 לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא אָמְרִי לַהּ, אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב אַסִּי: מַחְלוֹקֶת שֶׁהִגְרִים שְׁלִישׁ וְשָׁחַט שְׁנֵי שְׁלִישׁ, דְּרַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי יְהוּדָה סָבַר: מִידֵּי דְּהָוֵה אַחֲצִי קָנֶה פָּגוּם, וְרַבָּנַן – הָתָם מְקוֹם שְׁחִיטָה, הָכָא לָאו מְקוֹם שְׁחִיטָה.
16 אֲבָל שָׁחַט שְׁנֵי שְׁלִישׁ, וְהִגְרִים שְׁלִישׁ – דִּבְרֵי הַכֹּל כְּשֵׁרָה, דְּהָא תְּנַן: רוּבּוֹ שֶׁל אֶחָד כָּמוֹהוּ.
17 מַתְקֵיף לַהּ רַב חִסְדָּא: מַאן לֵימָא לַן דְּהָהוּא רוּבָּא דְּהָתָם לָאו רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה קָתָנֵי לַהּ? דִּלְמָא רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה קָתָנֵי לַהּ! אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף: אַטּוּ כֹּל רוּבֵּי דְּעָלְמָא רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה קָתָנֵי לְהוּ? אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא רוּבָּא דִּשְׁחִיטָה קָאָמֵינָא, דִּשְׁמַעְנָא לְהוּ דִּפְלִיגִי.
18 הִגְרִים שְׁלִישׁ, וְשָׁחַט שְׁלִישׁ, וְהִגְרִים שְׁלִישׁ – רַב הוּנָא אָמַר רַב: כְּשֵׁרָה, רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: טְרֵפָה. רַב הוּנָא אָמַר רַב: כְּשֵׁרָה – כִּי נָפְקָא חִיּוּתָא בִּשְׁחִיטָה קָא נָפְקָא. רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: טְרֵפָה – בָּעֵינַן רוּבָּא בִּשְׁחִיטָה וְלֵיכָּא.
19 שָׁחַט שְׁלִישׁ, וְהִגְרִים שְׁלִישׁ, וְשָׁחַט שְׁלִישׁ – רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כְּשֵׁרָה. אֲתוֹ שַׁיְילוּהּ לְרַב הוּנָא, אֲמַר לְהוּ: טְרֵפָה. שְׁמַע רַב יְהוּדָה אִיקְּפַד, אֲמַר: טָרֵיפְנָא ומכשר מַכְשַׁר, ומכשרנא מַכְשַׁרְנָא טָרֵיף! אָמַר רַב הוּנָא: שַׁפִּיר קָא מִיקְּפַד, חֲדָא – אִיהוּ שְׁמִיעַ לֵיהּ מִינֵּיהּ דְּרַב, וַאֲנָא לָא שְׁמִיעַ לִי, וְעוֹד – הָאִיכָּא רוּבָּא בִּשְׁחִיטָה.
20 אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא: לָא תֶּהְדַּר בָּךְ,
21 דְּאִם כֵּן, מַפְסְדַתְּ לַהּ לְקַמַּיְיתָא. הָתָם מַאי טַעְמָא קָא מַכְשְׁרַתְּ? דְּכִי נָפְקָא חִיּוּתָא – בְּהֶכְשֵׁירַהּ קָא נָפְקָא. הָכָא נָמֵי, כִּי נָפְקָא חִיּוּתָא – בְּהַגְרָמָה קָא נָפְקָא.
22 אִיקְּלַע רַב נַחְמָן לְסוּרָא, בְּעוֹ מִינֵּיהּ: שָׁחַט שְׁלִישׁ וְהִגְרִים שְׁלִישׁ וְשָׁחַט שְׁלִישׁ, מַהוּ? אֲמַר לְהוּ: לָאו הַיְינוּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בַּר מִנְיוֹמֵי, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר מִנְיוֹמֵי: שְׁחִיטָה הָעֲשׂוּיָה כְּמַסְרֵק כְּשֵׁרָה.
23 וְדִלְמָא בִּמְקוֹם שְׁחִיטָה! בִּמְקוֹם שְׁחִיטָה מַאי לְמֵימְרָא? מַהוּ דְּתֵימָא: בָּעֵינַן שְׁחִיטָה מְפוֹרַעַת וְלֵיכָּא, קָא מַשְׁמַע לַן.
24 סִימָן: בַּכַּ״ד.
25 יְתֵיב רַבִּי אַבָּא אֲחוֹרֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא, וְיָתֵיב רַב כָּהֲנָא קַמֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה, וְיָתֵיב וְקָאָמַר: שָׁחַט שְׁלִישׁ וְהִגְרִים שְׁלִישׁ וְשָׁחַט שְׁלִישׁ, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
26 הִגְרִים שְׁלִישׁ וְשָׁחַט שְׁלִישׁ וְהִגְרִים שְׁלִישׁ, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה.
27 שָׁחַט בִּמְקוֹם נֶקֶב, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
28 שָׁחַט וּפָגַע בּוֹ נֶקֶב, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה.
29 אֲזַל רַבִּי אַבָּא, אַמְרַהּ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, אֲזַל רַבִּי אֶלְעָזָר, אַמְרַהּ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, אֲמַר לֵיהּ: מַאי שְׁנָא?
30 אֲמַר לֵיהּ: שָׁחַט בִּמְקוֹם נֶקֶב, נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁשָּׁחַט גּוֹי וְגָמַר יִשְׂרָאֵל. שָׁחַט וּפָגַע בּוֹ נֶקֶב, נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁשָּׁחַט יִשְׂרָאֵל וְגָמַר גּוֹי. קָרֵי עֲלֵיהּ: ״גּוֹי גּוֹי״.
31 אָמַר רָבָא: שַׁפִּיר קָרֵי עֲלֵיהּ ״גּוֹי גּוֹי״, בִּשְׁלָמָא הָתָם מִדַּהֲוָה לֵיהּ לְיִשְׂרָאֵל לְמִשְׁחַט רוּבָּא וְלָא שְׁחַט, כִּי נָפְקָא חִיּוּתָא – בִּידָא דְּגוֹי קָא נָפְקָא, אֶלָּא הָכָא מִכְּדֵי מִשְׁחָט שָׁחֵיט, מָה לִי בִּמְקוֹם נֶקֶב, מָה לִי פָּגַע בּוֹ נֶקֶב?
32 מַתְנִי׳ הַשּׁוֹחֵט מִן הַצְּדָדִין – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה, הַמּוֹלֵק מִן הַצְּדָדִין – מְלִיקָתוֹ פְּסוּלָה. הַשּׁוֹחֵט מִן הָעוֹרֶף – שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה, הַמּוֹלֵק מִן הָעוֹרֶף – מְלִיקָתוֹ כְּשֵׁירָה. הַשּׁוֹחֵט מִן הַצַּוָּאר – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה, הַמּוֹלֵק מִן הַצַּוָּאר – מְלִיקָתוֹ פְּסוּלָה, שֶׁכׇּל הָעוֹרֶף כָּשֵׁר לִמְלִיקָה, וְכׇל הַצַּוָּאר כָּשֵׁר לִשְׁחִיטָה. נִמְצָא, כָּשֵׁר בִּשְׁחִיטָה – פָּסוּל בִּמְלִיקָה, כָּשֵׁר בִּמְלִיקָה – פָּסוּל בִּשְׁחִיטָה.
33 גְּמָ׳ מַאי עוֹרֶף? אִילֵימָא עוֹרֶף מַמָּשׁ, מַאי אִרְיָא שׁוֹחֵט? אֲפִילּוּ מוֹלֵק נָמֵי! ״מִמּוּל עׇרְפּוֹ״ אָמַר רַחֲמָנָא, וְלֹא עׇרְפּוֹ. אֶלָּא מַאי עוֹרֶף? מִמּוּל עוֹרֶף, כִּדְקָתָנֵי סֵיפָא: כׇּל הָעוֹרֶף כָּשֵׁר לִמְלִיקָה.
34 מְנָהָנֵי מִילֵּי, דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״מִמּוּל עׇרְפּוֹ״ – מוּל הָרוֹאֶה אֶת הָעוֹרֶף, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי״, וְאוֹמֵר: ״כִּי פָנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים״. מַאי וְאוֹמֵר? וְכִי תֵּימָא: עוֹרֶף גּוּפֵיהּ לָא יָדְעִינַן הֵיכָא, דְּנִדַּע מוּל דִּידֵיהּ הֵיכָא – תָּא שְׁמַע: ״כִּי פָנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים״, מִכְּלָל דְּעוֹרֶף לַהֲדֵי פָּנִים.
35 אָמְרִי בְּנֵי רַבִּי חִיָּיא: מִצְוַת מְלִיקָה מַחֲזִיר סִימָנִים לַאֲחוֹרֵי הָעוֹרֶף וּמוֹלֵק. אִיכָּא דְּאָמְרִי: אַף מַחְזִיר, וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: מַחְזִיר דַּוְקָא.
36 וּמִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר אַף מַחְזִיר, מִמַּאי? מִדְּקָתָנֵי: הַשּׁוֹחֵט מִן הָעוֹרֶף – שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה, הַמּוֹלֵק מִן הָעוֹרֶף – מְלִיקָתוֹ כְּשֵׁרָה,
פירוש רש"ש על חולין י״ט
1 גמרא והלכתא כרחב"א דקאי ר"נ כוותי'. מה שהקשה המהרש"א דתיפוק לי' דכל עדות הלכה היא. נ"ל משום דברחב"א אינו מפורש עד היכן הוא מכשיר לכן קאמר דהל' כוותי' במאי דקאי ר"נ כוותי' רק דעל רש"י קשה דתיפוק ליה דהש"ס פסק להדיא כוותי'. וגם זה הלשון דכל עדות הלכה וכ"כ הה"מ בפי"ז מהל' מלוה ה"ב בשם הר"מ דסוגיין בעלמא דכל העיד הלכה היא. ל"מ בעניותי בש"ס אלא הלשון דתנן בבחירתא כוותי' וזה אינו שנוי שם. אבל ק"ל דהא כבר פסק לעיל והלכתא משיפוי כובע ולמטה כשרה כו' ול"ל לכופלה. לכן נלע"ד דהא דלעיל איננה מסתמא דגמרא אלא מדברי מר בר"א והכי פירושו מר בר"א אמר דהכי דרש מר זוטרא פגע כו' שייר בחיטי טרפה אבל הלכתא כו'. ונ"ל עוד ראיה דז"א מסתמא דגמרא. דבכ"מ לא פסיק הלכתא אלא באחרונה אחר הבאת כל הדעות החולקים בזה. והכא מייתי אח"ז עוד דעת ר"נ. אך כ"ז הוא לגי' רש"י במר בר"א. אבל לגי' התוס' קשה. וענ"ל דלגי' רש"י ע"כ צ"ל דהאי והלכתא כו' הוא מדברי מר בר"א דאלת"ה א"כ אין הלכה כמותו בכאן. ולקמן עו ב כ' רש"י דבכ"ד קי"ל כוותיה בר מתרתי כו' ועי' בש"כ חו"מ סי' מ"ו ס"ק קי"ז. אבל לרב האי ור"ג שהביאו התוס' ביומא דבכולי הש"ס לית הל' כוותי' ע"כ מפרשי דהאי והלכתא הוא מסתמא דהש"ס וגרסי גי' רש"י במר בר"א וצ"ע:
2 רש"י ד"ה לא חילק. לשון מבולקה. הוא בנחום ב':
3 תד"ה אר"ה. דארעא ישראל. כצ"ל עי' מגילה כב:
4 רש"י ד"ה הכא נמי. אלא ההוא אפלוגתא דרבנן ור"י קיימא כו' והא אמוגרמת כו' כר"ח כו'. עי' מה שגמגם עליו המהרש"א לעיל בתוס'. ול"נ מדקאמר רחב"א סתם מוגרמת שהיא כשרה משמע דפליג אתרוייהו בין אמקום הגרמה ובין אאיכותה. דאפי' ריב"י אינו מכשיר אלא בדשייר רובא. והוא העיד דסגי אפי' בשיור שליש האמצעי לבד. וכדרך שדקדק הש"ס לעיל אליבא דריב"ל: במשנה
5 ברש"י ד"ה שחיטתו פסולה. וקודם שהגיע לסימנים נטרפה כו'. ק"ל דא"כ תיהני לה שחיטה עכ"פ לטהורי מידי נבלה כדלקמן כ ב. ולשון שחיטתו פסולה משמעו דמטמאה כנבלה כדלעיל יח במשנה ב"ש פוסלין ע"ש בגמרא. ומש"כ רש"י לקמן שם דמתניתין איכא למימר דטרפה היא ולא נבלה. שם י"ל דמש"ה אלימא לי' לר"ח טפי לאותביה ממתניתין דמלק בסכין דקתני בה בהדיא דמטמאה. אבל לפי האמת צ"ל או משום דזעירי שם וברוב בשר עמה. או משום חלדה כר"ה שם. אבל קשה לרבא שם דל"ל טעמא דר"ה. ואי ליתא גם לזעירי א"כ מ"ט שחיטתו פסולה דהא טעמא דרבא משום דרסה ל"ל כאן דהא קתני השוחט דמשמע בהולכה והבאה:
6 גמרא אילימא עורף ממש כו' ממול ערפו א"ר ולא ערפו. לכאורה גבי פטר חמור דכ"ר וערפתו. וכן גבי עגלה ערופה דכתיב וערפו אה"נ דהוי בעורף ממש. וכ"מ לקמן כז ב "ראשו של זה ממול עורף וא"ר של אחר ממול עורף" וממילא ממועט נמי פ"ח וע"ע. ובזה א"ש טפי הא דלא פריך שם לת"ק האי ראשו מאי עביד ליה כדפריך לר"א מזאת ע"ש. אבל רש"י בסוטה מה ב פי' גבי ע"ע ממול ערפה. וכן גבי פ"ח פי' הרמב"ם בספ"א דבכורות ורש"י שם י ב דהוי ממול עורף. שוב התבוננתי ברש"י סוטה מו ב על הא דקאמר מ"ט גמר עריפה עריפה מחטאת העוף. שפי' דהכוונה דילפינן לענין מול עורף. אבל אנכי תמה דהא במשנה ליתא דהעריפה הי' ממול עורף וא"כ איך שייך לשאול מ"ט. ועוד אי מהתם ילפינן מקום העריפה נילף נמי משם במה עורפין והתם דוקא בעצמו של כהן והכא בקופיץ. לכן היה נ"ל לפרש דשאלת מ"ט הוא על הא דתני בקופיץ מאחריה וע"כ הכוונה שמסירין העורף ממנה וע"ז שואל מנלן דדלמא וערפו דקרא הוא מלשון יערוף כמטר לקחי דהוא לשון הזלה והטפה וה"נ יל"פ וערפו את העגלה בנחל דר"ל יזילוה במי הנחל. וע"ז משני גמר עריפה כו' דהוא לשון מיתה. וא"ש הא דלא בעי הש"ס מנלן בבכורות גבי פ"ח משום דשם לא הוזכר מים כמו הכא דכתיב בנחל. אמנם בכתובות לז ב וכן בסנהדרין נב ב איתא להדיא גבי ע"ע ממול עורף ועי' בתוס' כתובות שם. וכן איתא בירושלמי בפ' ע"ע סוף ה"ה:
7 שם אלא מאי עורף ממול עורף כדקתני סיפא כל העורף כשר למליקה. פרש"י בזה נראה דחוק. ולעד"נ דהכי דייק משום דאפי' תימא דגם העורף כשר למליקה. ממולו ודאי כשר כדכתיב בקרא וא"כ מאי איריא דתני שכל העורף דוקא. אלא ע"כ דפירושו מול העורף:
8 תד"ה מסתברא בסופו. דהמולק מן העורף משמע כו' לכתחלה כו'. עי' מהר"ם. ול"נ דכוונתם משום דמסתמא קתני דומיא דהשוחט מן הצואר דהוי לכתחלה: